בתערוכה חסרי מנוח בגלריית נווה שכטר שי עבאדי מציג את אמו ככלה סורית ואת סבו כסולטן מזרחי לצד דמויות מאשכנז, מבנו של הרצל ועד סינגוגה מכוסת עיניים. איפשהו בין אלה לאלה הוא מזהה את עצמו. למאמר באתר "פורטפוליו" 10  דיוקנאות ממלאים את שטח הגלריה של מרכז נווה שכטר בתערוכה ״חסרי מנוח״. הם משתלטים על החלל בגודלם, בחומרים שמהם...

בתערוכת הדיוקנאות שלו עוקב שי עבאדי אחר בנים עלומים או סוררים בהיסטוריה היהודית. מול היהדות המתקדמת, האשכנזית, של אנשי גלריה שכטר הוא מציב את היהודי־ערבי כקצה ההכרחי של השושלת למאמר באתר עיתון "הארץ"  משהו מעניין קורה לגלריה לאמנות כאשר היא מוצבת במקום כנוה שכטר בתל אביב. נוה שכטר הוא מרכז לתרבות ואמנות שהקימו מנהלי מכון שכטר למדעי...

עבודת הצֶלֶם גלילי שחר   הצֶלֶם צֶלֶם מהו, ומה פשרו? צלם הוא צורה ויש בו שיעור הדמות. אך הצלם נחשב גם כעצם, כמהות, והוא מהות הנפש. הצלם הוא רוח ושארית-הרוח ותבנית. ועוד מוסיפים בו: הצלם הוא אור והוא צל-מוות. עלינו לשער סתירות מן הסוג הזה כשאנו מדברים בצלם. הצלם הוא צורת הנברא, הוא עצם ההוויה. אך ההוויה טבועה בחומר, בכל גוף וגוף....

"מחשבה וזכירה הן הדרך שבה בני אדם מכים שורשים ותופסים את מקומם בעולם, שאליו כולנו מגיעים בתור זרים" חנה ארנדט בתערוכה מוצגים עשרה דיוקנאות של יהודיות ויהודים "חסרי מנוח" שצייר האמן שי עבאדי, הלקוחים משש סדרות-ציורים שלו, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה. טריפת הקלפים והצגת הדיוקנאות במנותק מ"סדרות האם" שלהם מפקיעות מהם את ההקשרים ההיסטוריים,...

שי עבאדי פועל מתוך רגישות למימד ההיסטורי ועבודתו מתעצבת ביחס להיסטוריה, ומתוך עמדה זו הוא מתכתב עם המסורת המפוארת של "ציור היסטורי". תקופת הרנסאנס הולידה מתוכה את סוגת "הציור ההיסטורי" – ציור גדול ממדים המתמודד עם תיאורים דרמטיים של סצנות דתיות או מיתולוגיות, ותיאורי קרבות עתירי דמויות ועלילות. הנושא – יותר מאשר הסגנון – הוא שמגדיר...

"במרחק השחור נזרעות דהרות סוסים לא נראים הנמסים והולכים." (דוד פוגל) הסדרה אוגוסטה ויקטוריה, שממנה מובאים כאן 6 מתוך 13 דימויים, מתמקדת במשפחתו של בנימין זאב (תיאודור) הרצל (1904-1860) – חוזה מדינת היהודים, ובמשפחתם של הקיסר הגרמני האחרון וילהלם השני (1941-1859) ושל אשתו הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה לבית שלזוויג-הולשטיין (1921-1858). עבאדי עוסק באינטראקציה...

שי עבאדי הוא צייר של סיפורי חיים. הוא אינו נצמד לז'אנרים המקובלים של נוף וטבע דומם, ואף הגוף והדיוקן ביצירתו אינם נושאים צורניים לכשעצמם, אלא נקודות התחלה של מסע אל עברם הפרטי של הדמויות, ניסיון להבין את משמעות סיפורם האישי ביחס לנרטיב הקיבוצי. המסע נפרש בשורה של דימויים חזותיים, בעיקר של דיוקנאות ולצדם מוטיבים אחרים, המצביעים על תחנות...

הַהוֹמוֹאִים וְהַמְשׁוֹרְרִים- אֲנָשִׁים בְּנוּיִים לְלֹא עוֹר, חֲשׂוּפִים לְכָל רוּחַ, לְכָל מֹר- מֻכְרָחִים לָמוּת מֻקְדָּם. מתוך "שיר פרידה מעצמי",  (צעדים של צבי) ראדו קלפר הגיע לישראל לקראת סוף שנות השבעים בהיותו כבן ארבעים. באמתחתו היו שתי מילים עבריות: מלפפון ובית-כסא. בשירתו יתייחס לעיתים קרובות לקשיים שעמדו בפניו כמשורר...

אף שלא פגש אותו מעולם, הצייר שי עבאדי מנסה להבין כבר שנים את דמותו של ואצלב ניז'ינסקי. בימים אלה מציג עבאדי תערוכה המבוססת על עבודותיו של הרקדן הרוסי פורץ הדרך. שי עבאדי רוקד עם ואצלב ניז'ינסקי כבר שנים. הצייר, בן 43, מציג בימים אלה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב תערוכה שלישית במספר כמחווה לרקדן האגדי, שמת לפני 59 שנה והוא בן 60. התערוכה, "המהפכה...

בבית האמנים מציג סשה אוקון ציורי שמן גדולים, פיגורטיביים, כבדים, מלאים בצבע, מלאים בהבעה מלאים באירוניה וכאב. באופן מפתיע הציורים אפקטיביים יותר במקום שבו הם ריקים. המקומות של התוכן:, מין, הזדקנות, כאב, ניכור (שלטי-הטלוויזיה בכל יד)-מחלישים את העבודות והמקומות שבהן מדבר הציור הם הנפלאים באמת, פה ושם ברקע מופיעות הנחות צבע מושלמות, תפישת...